עגיב נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

פסק דין

1.בתאריך 1.12.11 ניתנה החלטתה של כב' רשמת ההוצל"פ גב' כלנית שפירא ברגמן, לעכב את יציאתו מן הארץ של המערער, החייב בתיק הוצל"פ 01-12823-33-3. ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד ובתוקף סעיף 14 לחוק ההוצל"פ.

2.המערער ביקש לבטל את ההחלטה וביום 15.12.11 ניתנה החלטה נוספת הדוחה את הבקשה, מהנימוקים המפורטים בבקשה ומבלי שנתבקשה תגובת המשיב, הזוכה בתיק ההוצל"פ.

3.הואיל ושתי ההחלטות נשוא הערעור ניתנו במעמד צד אחד ומבלי שנתבקשה תגובת הצד שכנגד, מצאתי אף אני ליתן פסק דין זה ללא צורך בתגובה.

בקשתו המפורטת של המערער לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ לא נדונה לגופא ונדחתה על הסף מאחר והמערער הצהיר, כי אינו מתכוון לעזוב את הארץ ולכן אין צורך בביטול הצו לנסיעה מסוימת וכן בשל גובה החוב ואי תשלום הצו החודשי.

עוד קבעה הרשמת, כי ככל שיבקש המערער לצאת את הארץ, יוכל להגיש בקשה בהתאם.

4.העובדה כי חייב איננו מבקש לצאת מן הארץ לנסיעה מסוימת איננה מהווה, כשלעצמה, סיבה ועילה להורות על עיכוב יציאתו כדי שבכל פעם שיבקש לצאת יגיש בקשה נפרדת.

למעשה, לא נדונו טענותיו של המערער לביטול הצו, טענות שנטענו בבקשה לביטול הצו ואף פורטו בערעור שבפני.

חופש התנועה הינה זכות יסוד שלא בנקל תישלל מחייב והחוק והפסיקה קבעו באילו מקרים יוטל הצו.

לא נבחנו השיקולים להטלת הצו, בהתייחס לטענות הצדדים, לרבות יסודות הסעיף ואפשרות של הבטחת תשלום החוב, גם ללא הטלת הצו.

הסעד של עיכוב יציאה מן הארץ הינו סעד הפוגע בחופש התנועה של החייב , וטרם שיוטל יש ליתן לו יומו בבית המשפט.

5.אשר על כן, תקיים הרשמת דיון דחוף, במעמד הצדדים, בבקשה להטיל צו עיכוב יציאה מן הארץ ובבקשה לביטולו.

עד לדיון והחלטה אחרת, יישאר צו העיכוב בעינו.

בכפוף לאמור לעיל, מתקבל הערעור.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג טבת תשע"ב, 08 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: